פסק-דין בתיק פר"ק 2801-07

מונח לפני ערעורו של אורי רביבו (להלן: " המערער") אודות הכרעתו של מפרק חברת אמיקה בע"מ (להלן: " המפרק" ו" חברת אמיקה" בהתאמה) בדבר דחיית תביעת חובו של המבקש לעניין תשלום דמי הודעה מוקדמת ולעניין תשלום דמי הבראה.

המערער, יחד עם שותפה נוספת, זהבה לוי, הקים בעבר חברה העונה לשם 'מיס אל אופנה עילית לנשים (1992) בע"מ' (להלן: " חברת מיס אל"). בזמן זה היו מוקנות למערער 60% ממניות החברה. בשלב מאוחר יותר, העבירו המערער וזהבה לוי את כל נכסיה והתחייבויותיה של חברת מיס אל לחברת אמיקה אשר הוקמה לשם כך וזאת ללא הסכם וללא תמורה ממשית, עד אשר חדלה חברת מיס אל מלפעול. מטרת העברת הנכסים הייתה לצורך הברחתם מפני תביעות שעמדו לפתחה של חברת מיס אל. (לקביעת בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון בעניין זה ראה ת.א 2369-99 בפני כב' השופטת גדות וכן רע"א 5284-07, ע"א 5341-07 בפני כב' השןפט גרוניס. כן ראה פש"ר 2801-07 (פורסם בתקדין)). כבעלי מניות בחברת אמיקה מינו המערער וזהבה לוי  את ילדיהם, רונית רביבו ואורי לוי, בשיעור אחזקות הזהה לשיעור אחזקותיהם עצמם במניות חברת מיס אל. קרי, בבעלות רונית רביבו 60% ממניות חברת מיס אל.  

משהוקמה חברת אמיקה, הועסק המערער במסגרתה כדירקטוריון וכמנהל ולמעשה ניהל בפועל את ענייני החברה. משכורתו החודשית של המערער עמדה על סך של כ 30,000 ש"ח.  לאחר שניתן צו הפירוק הזמני כנגד החברה ביום 17.1.2008, העסיק המפרק את המערער במשך חודשיים נוספים, על מנת שהאחרון יסייע בהליך מכר החברה, תוך שהוא משלם את שכרו הקבוע. 

לטענת המערער, מעיון בתלושי השכר שהציג, עולה כי מעולם לא קיבל דמי הבראה בשנות עבודתו בחברת אמיקה. עוד טוען המערער, כי לבד מהודעת הפיטורין לא מסר לו המפרק הודעה מוקדמת כדין אודות פיטוריו.

לטענת המפרק, נוכח תפקידו של המערער כמנהל החברה, הרי שהיה בסמכותו לקבוע את רכיבי השכר שקיבל ומשבחר שלא להוסיף בתלוש השכר שלו  רכיב של דמי הבראה, אין לו להלין אלא על עצמו. 

אשר לדמי הודעה מוקדמת, סובר המפרק כי משניתן צו הפירוק הזמני, ידע המערער כי החברה במתכונתה הנוכחי הגיעה לסוף דרכה וכי עליו לחפש עבודה חדשה. על כן, מששכר המפרק את המערער לאחר שיידע אותו בדבר צו הפירוק הזמני, תוך שהוא משלם לו את מלוא משכורתו ולמשך חודשיים נוספים, על מנת שהלה יעזור לו בהליך מכירת החברה, מילא כאמור את חובת ההודעה מוקדמת.

עיינתי בעמדות הצדדים ובתגובת כונס הנכסים הרשמי.

1.                  לעניין  דמי ההבראה ;

נוכח העובדה כי בבעלותו של המערער מצויה הייתה בעבר חלקה הארי של מניות חברת מיס אל, אשר הועתקה במלואה לחברת אמיקה, ואשר ביתו היא זו המחזיקה כיום בחברת אמיקה את אותו שיעור האחזקות של אביה בחברת מיס אל, באופן אשר למעשה העביר המערער לביתו, משיקולים אשר בין היתר פורטו לעיל, את שליטתו בפעילותה של החברה, הרי שעניין זה מעיד בעיניי כאלף עדים על השפעתו, הן בפועל והן באופן פוטנציאלי בעניין קביעת שכרו. לא יעלה  על הדעת כי נוכח מצב עובדתי זה, מנוע היה מהמערער לפעול, למצער באופן פורמאלי, להוספת הרכיב של דמי הבראה במשכורתו, אל מול ביתו ואין לו להלין אלא על עצמו על שלא כך פעל. לפיכך אין לי אלא לדחות את בקשת המערער להוספת הרכיב של דמי הבראה אשר עולה בבחינת "עושה מעשה זמרי ודורש שכר כפינחס". 

חיזוק להחלטתי זו אני מוצאת גם בכך כי כעולה מתגובת המפרק, שימש המערער בתפקידו בחברה כדירקטוריון וכמנהל הכללי. משכך, הרי שנוכח סעיף 92(א)(3) לחוק החברות התשנ"ט-1999, הסמכות לקבוע את מדיניות השכר בחברה ובכלל זה אישור שכר המנהלים,  נתונה לו כדירקטוריון מטעמה. על כן, ככל והמערער סבור היה כי אינו מקבל רכיב זה או אחר בנוסף לשכרו הקבוע בגין ניהול החברה, אף אם אניח שלא הוא זה שבידיו הסמכות לקבוע את שכרו לכתחילה, הייתה נתונה בידיו הסמכות, בכובעו כדירקטוריון , למצער שלא לאשר את שכרו במתכונתו זו ולפעול לתיקונו. משבחר המערער שלא לפעול כך, הרי שניתן לראות בהיעדר תיעודם של דמי ההבראה בתלוש המשכורת של המערער, ככאלו המגולמים בשכרו החודשי לכתחילה, וודאי וודאי שאין מקום להטיל בנסיבות אלו עלות נוספת על הנושים אשר גם כך נפגעו לכאורה ממעשים שלא כדין אשר ייתכן ונעשו בחברה ערב קריסתה . 

2.                  דמי הודעה מוקדמת ;

             מטרת חוק הודעה מוקדמת הינה סוציאלית, במהותה, והיא נועדה לאפשר לעובד תקופה סבירה, בה יוכל להתכונן לסיום יחסי העבודה ולחפש מקום עבודה חלופי. זאת, תוך שהוא ממשיך להשתכר למחייתו ואינו נחשף למצב מיידי בו הוא עלול לאבד את מקור פרנסתו באחת ולהידרדר  כלכלית.

לפיכך, על פי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א-2001 (להלן: "חוק הודעה מוקדמת"), על מעביד המעוניין לפטר מי מעובדיו, אשר מועסק תחתיו למעלה משלוש שנים, ליתן לו הודעה מוקדמת על כך 30 ימים טרם הפיטורין. לחילופין בלבד, רשאי המעסיק לפטר את העובד על אלתר ובלבד שישלם לו שכר השווה בסכומו ל-30 ימי עבודה של אותו עובד כפי ששולם עד למועד זה.

על כן, לפי חישוב מספר שנות עבודתו של המערער, זכאי הוא להודעה מוקדמת של 30 ימים טרם פיטוריו הסופיים ממקום עבודתו.  וכך נקבע בחוק הודעה מוקדמת:

2.  חובה ליתן הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות

(א)  מעביד המבקש לפטר עובד ייתן לו הודעה מוקדמת לפיטורים, לפי הוראות חוק זה.

                                                        .....

6 (א)   מעביד רשאי להודיע לעובד, בהודעה מוקדמת לפיטורים, כי הוא מוותר על נוכחות העובד ועל עבודתו בפועל בתקופת ההודעה האמורה, כולה או מקצתה, ובלבד שישלם לעובדו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל של העובד בעד התקופה שלגביה ויתר על עבודתו.(ההדגשה אינה במקור ו.א)

3.                  משניתן צו פירוק לחברה, מן המפורסמות הוא, שצו הפירוק עולה כדי הודעת פיטורין אוטומטית לעובדי החברה. הדבר נכון גם מקום בו ניתן לחברה צו פירוק זמני. זאת, מכח אותם רציונאליים העומדים בבסיס הלכה זו. עמדתי על כך בפשר 001554/03 מתן גוטר ו-34 אח' נ' אתי קורן, וכך קבעתי: